האגדה שLu הכי אוהב
פינה ואלף העיניים הערניות
משאלה נמהרת של אם עייפה, שרצתה בת שבאמת רואה, מולידה פרי זהוב חדש, ושם שנשאר עד היום.
בכפר חקלאי קטן חיה נערה בשם פינה, שאהבה לשחק יותר משאהבה לעבוד. בכל פעם שאמה ביקשה ממנה להביא את מצקת האורז או למצוא את הסיר, פינה חיפשה רק רגע לפני שקראה, “לא מוצאת אותו, אינאי!”, גם כשהדבר שהיא צריכה עמד ממש מול עיניה.
בוקר עמוס במיוחד אחד, עם אורחים שעמדו להגיע ואורז שעדיין לא בושל, ביקשה אמה של פינה שתמצא את הסל הגדול לניפוי. פינה הביטה בבקתה הקטנה בקושי לרגע לפני שנתנה את תשובתה הרגילה: “לא מוצאת אותו!” אמה, עייפה וחסרת סבלנות, אמרה בלי לחשוב, “הלוואי שהיו לך אלף עיניים, כדי שתראי באמת מה לפנייך!”
משאלה שנאמרה מהר מדי
ברגע שהמילים יצאו מפיה, רצתה אמה של פינה למשוך אותן בחזרה. אבל היה מאוחר מדי. באותו לילה נעשתה פינה שקטה באופן מוזר, ובבוקר לא נמצאה בשום מקום. אמה חיפשה בכל הכפר, קראה בשמה, עד ששמה לב למשהו חדש שצומח בגינה הקטנה מאחורי הבקתה: צמח שמעולם לא ראתה, שעליו הארוכים והקוצניים הכתירו פרי זהוב מוזר.
פרי עם אלף עיניים
כשהתבוננה מקרוב בפרי, ראתה האם שקליפתו המחוספסת מכוסה, מלמעלה למטה, בסימנים קטנים בצורת יהלום, כל אחד מהם דומה באופן מוזר לעין קטנה וערנית. היא הבינה מיד, בתערובת של צער ופליאה, שמשאלתה הנמהרת התגשמה איכשהו, ושבתה הפכה למשהו חדש, משהו שלעולם לא יצטרך שוב לומר, “לא מוצאת אותו.”
השם שנשאר
בני הכפר התאספו סביב הפרי החדש המוזר, וכשלמדו את סיפורו, קראו לו פיניה, על שם הנערה שממנה צמח. האם טיפלה בצמח בתשומת לב רבה יותר מכל מטלת בית שאי פעם נתנה, ובמשך הזמן צמחו עוד פירות זהובים בקרבתו, עד שצמחי הפיניה מילאו גינות ברחבי האיים.
עד היום, כך מספר הסיפור, כל אננס עדיין נושא את אלף העיניים הערניות שלו: תזכורת עדינה לכך שמשאלה, שנאמרה מהר מדי ברגע של עייפות, שווה עצירה לנשימה לפני שאומרים אותה.
Ili-Ili, Tulog Anay
הפעילו אותו בעדינות בזמן הקריאה: שיר ערש פיליפיני מסורתי, מנוגן ביד, אותה תרבות שממנה מגיעה האגדה הזו.
עוד אגדות, עוד שירי ערש
זו אגדה מתוך אוסף הולך וגדל של סיפורים מסורתיים מכל רחבי העולם, שכל אחד מהם מלווה, במידת האפשר, בשיר ערש אמיתי מאותה תרבות.