הנזל וגרטל

בשולי יער גדול חי חוטב עצים עני עם שני ילדיו, הנזל וגרטל. בשנה אחת הקציר נכשל, והיה בבית כל כך מעט לחם שחוטב העצים שכב ער בלילות, בלי לדעת כיצד יאכיל אותם. אשתו אמרה לו שיש רק דרך אחת: לקחת את הילדים אל עומק היער ולהשאיר אותם שם, כדי שלפחות שני המבוגרים יוכלו לשרוד.

הנזל שמע אותם מדברים דרך הקיר הדק. הוא התגנב החוצה לאור הירח ומילא את כיסיו בחלוקי אבן לבנים קטנים מן השביל. למחרת, בעודם צועדים אל היער, הנזל הפיל בשקט חלוק אבן בכל כמה צעדים. כשאביהם השאיר אותם ליד מדורה ולא חזר, הילדים חיכו עד שהירח עלה, וחלוקי האבן נצצו כמו מטבעות קטנים, והובילו אותם כל הדרך הביתה.

בפעם השנייה

אבל החורף הקשה טרם נגמר, ותוך זמן קצר הובלו הילדים אל היער שוב. הפעם הנזל לא הצליח לצאת החוצה כדי לאסוף חלוקי אבן, והיה בידו רק פרוסת לחם, שאותה פורר מאחוריו בעודם צועדים. כשירד הלילה והם חיפשו את השובל, הוא לא היה שם. ציפורי היער אכלו כל פירור.

הנזל וגרטל צעדו יומיים, רעבים וקפואים, עד שהגיעו אל קרחת יער שמעולם לא ראו. במרכזה עמד בית קטן, וכשהתקרבו ראו שהקירות היו מעוגת ג’ינג’ר, הגג היה עוגה, ושמשות החלונות היו סוכר טווי שקוף. רעבים מכדי להיזהר, הם שברו חתיכה מן הגג והחלו לאכול.

הבית בקרחת היער

הדלת נפתחה, ויצאה זקנה נשענת על מקל. היא דיברה ברוך והזמינה אותם פנימה, ונתנה להם פנקייקים, חלב ושתי מיטות קטנות. אבל בבוקר טוב לבה נעלם. היא כלאה את הנזל בכלוב בחצר ואמרה לגרטל להאכיל אותו היטב, כדי שבקרוב יהיה ממנו די לארוחה. גרטל בכתה, אך עשתה כפי שנאמר לה, וצפתה, וחיכתה.

הזקנה כמעט לא ראתה, ומדי כמה ימים הייתה מגיעה אל הכלוב ומבקשת מהנזל להושיט אצבע, כדי למשש אם השמין מספיק. הנזל הושיט במקום זאת עצם עוף דקה ויבשה, והזקנה, תמהה מדוע הוא נשאר כה רזה, איבדה את סבלנותה. בוקר אחד אמרה לגרטל להסיק את התנור הגדול, והודיעה שלא יחכו עוד.

תורה של גרטל

הזקנה פתחה את דלת התנור ואמרה לגרטל לרכון פנימה ולראות אם הוא חם מספיק. אבל גרטל כבר הבינה איזה מין בית זה. היא אמרה שאינה יודעת כיצד לרכון, וביקשה מהזקנה שתראה לה. ברגע שהזקנה התכופפה קדימה כדי להביט, גרטל דחפה אותה דחיפה נחרצת, סגרה את דלת הברזל, ורצה לשחרר את אחיה מן הכלוב.

הבית היה מלא באוצר הזקנה, פנינים ופיסות זהב, והילדים מילאו את כיסיהם לפני שעזבו. הם מצאו את הדרך החוצה מן היער, חצו בריכה רחבה על גבה של ברווזה לבנה, והגיעו סוף סוף אל דלת אביהם. הוא התאבל עליהם בכל יום מאז, ואם חורגתם מתה באותו חורף קשה עצמו, ומאותו יום השלושה חלקו את המעט שהיה להם, וזה תמיד הספיק, כי הם היו יחד.

🎧 שיר הערש של הלילה

▶ צפו בערוץ היוטיוב שלנו

שיר הערש מפרנקוניה

הפעילו את המנגינה הזו בעדינות בזמן שאתם קוראים את הנזל וגרטל בקול: שיר ערש מסורתי המנוגן בנגינה חיה, מפרנקוניה, ארץ של יערות עבותים בדרום גרמניה.

צפו במילים ובמשמעות →