קראו את האגדה שLu אוהב
בת הים הקטנה
בת ים המשתוקקת לעולם שמעל לגלים, ואהבה עזה כל כך שהיא מוכנה להחליף את קולה; ועוד הרבה יותר; עבור ההזדמנות לחוות אותה.
הרחק בים העמוק, שם המים כחולים כמו עלי הכותרת של פרח הדרור החמוד ביותר, חי מלך הים ושש בנותיו. הצעירה מכולן הייתה החמודה ביותר, עם עור צלול כמו עלי כותרת של ורד ועיניים כחולות כמו האגם העמוק ביותר; אבל כמו כל בנות הים, לא היו לה רגליים, רק זנב דג, נוצץ מתחת למותניים.
היא אהבה לשמוע את סיפורי סבתה על העולם שמעל לגלים; על ספינות, יערות, ועיירות שבהן חיים בני אדם. כל אחת מבנות המלך הורשתה לעלות אל פני המים לאחר שמלאו לה חמש עשרה, ובת הים הקטנה ספרה את השנים עד שיגיע תורה.
העולם שמעל לגלים
כשיום הולדתה החמישה עשר הגיע לבסוף, היא עלתה מהמים וראתה, בפעם הראשונה, ספינה מוארת בפנסים, מלאה במוזיקה וצחוק; ועל סיפונה, נסיך צעיר, חוגג את יום הולדתו. היא צפתה בו, מוקסמת, עד שסערה קרעה את השמיים והרסה את הספינה כליל. היא שחתה דרך שברי הספינה ומשתה את הנסיך, מחוסר הכרה, אל החוף, ונשארה איתו על החול עד שהתעורר; אם כי עד אז, היא כבר הסתתרה בין הסלעים, והוא מעולם לא ראה את פניה.
קול תמורת זוג רגליים
בת הים הקטנה לא הפסיקה לחשוב עליו. היא שחתה אל מכשפת הים, עמוק בחלק קר ובודד של האוקיינוס, וביקשה רגליים כדי שתוכל ללכת על היבשה ולמצוא אותו שוב. המכשפה הסכימה; אבל המחיר היה קולה, שנחתך מלשונה, ואזהרה: אם הנסיך לא יבוא לאהוב אותה ולשאת אותה, היא לעולם לא תחזור לים, ובמקום זאת תהפוך לקצף ים באור הראשון שאחרי חתונתו עם מישהי אחרת.
בת הים הקטנה הסכימה בכל זאת. היא שתתה את השיקוי, ובמקום שבו היה זנבה, הופיעו שתי רגליים אנושיות; אם כי כל צעד שעשתה הרגיש כמו הליכה על סכינים, כאב שנשאה מבלי להשמיע צליל.
בלי קול
הנסיך מצא אותה על החוף ואסף אותה אליו, מוקסם מחינה אפילו בלי קולה. הוא התחבב עליה; כבת לוויה, נוכחות שקטה שאהב שתהיה לידו; אבל ליבו שייך, כך האמין, לנערה שחשב שהצילה אותו מהתרסקות הספינה: נסיכה מממלכה שכנה, שאותה החליט במהרה לשאת.
בלילה שלפני החתונה, אחיותיה של בת הים הקטנה עלו מהים, שיערן הארוך נגזר קצר והוחלף עם מכשפת הים בהזדמנות אחרונה להצילה: סכין, ודרך חזרה. אם תשתמש בה על הנסיך לפני זריחת השמש, זנבה יחזור, והיא תחיה את שאר ימיה בין משפחתה מתחת לגלים.
היא עמדה מעליו כשישן לצד כלתו החדשה, הסכין רועדת בידה; ולא הצליחה לעשות זאת. היא אהבה אותו יותר מדי מכדי לקחת את אושרו, אפילו כדי להציל את חייה שלה. היא הניחה לסכין ליפול לים, וכשאור הבוקר הראשון נגע במים, היא הרגישה את עצמה נמסה לקצף.
אבל הסיפור לא מסתיים שם בעצב בלבד: במקום להיעלם כליל, היא עלתה לאוויר כרוח של הרוח, ונאמר לה שדרך מאות שנים של מעשי חסד שקטים, היא עדיין עשויה להרוויח נשמה נצחית משלה; סיום עדין יותר ממה שההקרבה שלה לבדה הייתה מרמזת, שאנדרסן הוסיף בעצמו, מתוך רצון שהטוב לב, בסופו של דבר, יתוגמל.
South Jutland Lullaby
השמיעו את זה בעדינות בזמן שאתם קוראים את בת הים הקטנה בקול; שיר ערש מסורתי מנוגן ביד מדרום יוטלנד, דנמרק.
עוד סיפורים, עוד שירי ערש
זו אגדה אחת באוסף גדל של סיפורים מסורתיים מרחבי העולם; כל אחת מלווה, היכן שאפשר, בשיר ערש אמיתי מאותה תרבות.