כיפה אדומה

בכפר בקצה יער גדול חיה ילדה שסבתה אהבה אותה כל כך, עד שהזקנה תפרה לה כיפה וגלימה מקטיפה אדומה. הילדה לבשה אותן לכל מקום, ועד מהרה כל הכפר קרא לה פשוט כיפה אדומה.

בוקר אחד ארזה אמה סל עם כיכר לחם טרייה וקערית חמאה. “סבתא שלך לא מרגישה טוב,” אמרה לה. “קחי לה את זה, ולכי ישר לשם, בלי לסטות מהשביל.”

זר ביער

שביל היער היה ארוך, אבל כיפה אדומה לא פחדה ממנו, כי הכירה אותו היטב. באמצע הדרך בין העצים פגשה זאב, אבל היא לא ידעה שצריך לחשוש ממנו, כי מעולם לא פגשה זאב קודם לכן. הזאב שאל אותה, בקול הכי נעים שהצליח למצוא, לאן היא הולכת עם סל כל כך מלא.

“לבית סבתא שלי,” ענתה, “ממש אחרי הטחנה, הבקתה הראשונה בקרחת היער.” הזאב, שחשב מהר, הציע לה לקטוף כמה פרחים בדרך בשביל סבתא, ובזמן שהיא סטתה מהשביל כדי לקטוף אותם, הוא רץ בדרך הקצרה.

בבית של סבתא

הזאב הגיע ראשון לבקתה, ומצא שהדלת רק מוגפת קלות, ונכנס פנימה. כשכיפה אדומה הגיעה זמן קצר אחר כך, פרחים בידה, מצאה את הווילונות מוגפים ואת סבתא, כך נראה, כבר שוכבת במיטה.

“בואי קרוב יותר, יקירתי,” אמר קול מתחת לשמיכה, ומשהו בקול הזה גרם לה לעצור על הסף. “סבתא,” אמרה לאט, “כמה גדולות האוזניים שלך.” “כדי לשמוע אותך טוב יותר.” “כמה גדולות העיניים שלך.” “כדי לראות אותך טוב יותר.” “כמה גדולות השיניים שלך.” ובאותו רגע קפץ הזאב מהמיטה, אבל כיפה אדומה כבר נסוגה לעבר הדלת הפתוחה, ורצה.

חוטבי העצים

צעקותיה חצו את קרחת היער עד לקבוצת חוטבי עצים שעבדו בקרבת מקום, והם מיהרו לבוא עם גרזנים מורמים. הזאב, שנלכד בפינה והיה במיעוט, ברח שוב אל היער ולא נראה יותר באותו כפר. חוטבי העצים מצאו את סבתא שלמה ובריאה בסככת הכלים, שם נעל אותה הזאב במקום לפגוע בה, ובאותו ערב התכנסה כל המשפחה יחד, המומה אך שלמה.

מאותו יום ואילך, כיפה אדומה לא עזבה את השביל שוב, לא משנה כמה יפים נראו הפרחים מחוצה לו, והיא לא שכחה לעולם שקול נעים, לא משנה כמה הוא נשמע מרגיע, לא תמיד ראוי לאמון.

🎧 שיר הערש של הערב

▶ צפו בערוץ היוטיוב שלנו

שיר ערש מנורמנדי

הניחו למנגינה הזו להתנגן בשקט בזמן שאתם קוראים את כיפה אדומה בקול: שיר ערש מסורתי המנוגן בנגינה חיה, מנורמנדי שבצפון צרפת.

צפו במילים ובמשמעות →