רפונזל

בעל ואשתו ייחלו לילד שנים רבות, ולבסוף אחד היה בדרך. מחלונה יכלה האישה לראות אל גינתה של מכשפה שגרה לידם, שם ערוגה של רפונזל, צמח ירוק קטן בעל עלים מתוקים, צמחה עבותה ורעננה. היא השתוקקה אליו כל כך שלא יכלה לאכול דבר אחר, וערב אחד טיפס בעלה על הקיר כדי לקטוף לה מעט.

המכשפה תפסה אותו בביקורו השני. היא לא כעסה, או לא נראתה כועסת. היא אמרה לו שהוא יכול לקחת כל כמות של רפונזל שירצה, בתנאי אחד: שכאשר ייוולד הילד, היא תבוא ותגדל אותו כשלה. הבעל, מבוהל, ואשתו עדיין חולה, הסכים, וכשנולדה בת באה המכשפה ולקחה אותה, וקראה לה רפונזל.

המגדל

רפונזל גדלה לנערה בעלת קול כמו פעמון ושיער כמו זהב דק, ארוך כל כך שכשקלעה אותו הגיע עד הרצפה. ביום הולדתה השנים עשר כלאה אותה המכשפה במגדל עמוק בתוך היער, מגדל בלי מדרגות ובלי דלת, ובו רק חלון קטן אחד בפסגה. כשרצתה המכשפה לעלות, עמדה למטה וקראה, ורפונזל כרכה את צמתה הארוכה סביב וו ליד החלון והשפילה אותה, והמכשפה טיפסה עליה.

יום אחד שמע נסיך צעיר שעבר ביער על סוסו את רפונזל שרה לעצמה, אך לא מצא שום דרך להגיע אליה. הוא חזר ערב אחר ערב כדי להקשיב, עד שלילה אחד ראה את המכשפה מגיעה וקוראת, וראה את הצמה הזהובה נשמטת מטה. כשהלכה, עמד באותו מקום ואמר את אותן מילים, והצמה נשמטה גם עבורו, והוא טיפס. רפונזל נבהלה, אך הוא דיבר בעדינות, ומהר מאוד ציפתה לביקוריו יותר מכל דבר.

נחשפו

יום אחד שאלה רפונזל את המכשפה, בלי לחשוב, מדוע היא כבדה כל כך יותר להעלאה מן הבחור שבא בערבים. המכשפה הבינה מיד. בכעסה גזרה את צמתה של רפונזל ונשאה אותה הרחק, אל ארץ פראית וריקה, והשאירה אותה שם לבדה. אחר כך חזרה אל המגדל וחיכתה.

באותו ערב קרא הנסיך כרגיל, והמכשפה השפילה את הצמה הגזורה, שאותה קשרה אל הוו. הוא טיפס בציפייה לרפונזל ומצא רק את המכשפה, שאמרה לו שלעולם לא יראה את הנערה שוב. מרוב צער איבד את אחיזתו ונפל אל הקוצים למטה, והקוצים שרטו את עיניו כך שלא יכול היה עוד לראות.

לאורך השנים

הנסיך שוטט זמן רב, עיוור, ניזון משורשים ומגרגרי בר, מקשיב לקול שזכר לחצאין. אחרי כמה שנים הובילו אותו נדודיו, בלי ידיעתו, אל אותה ארץ פראית עצמה שבה הושארה רפונזל. הוא שמע אותה שרה, אותו שיר מן המגדל, והלך לעברו, והיא ראתה אותו ורצה אליו ובכתה, ושתי דמעות שלה נפלו על עיניו.

במקום שבו נפלו הדמעות שבה אליו ראייתו, צלולה כשהייתה אי פעם, והוא ראה את פניה בפעם הראשונה מזה שנים. הוא לקח אותה הביתה, אל ממלכת אביו, ועל המכשפה לא נשמע עוד דבר לעולם. רפונזל גדלה עם חלון אחד בלבד אל העולם, וזה לא הפך אותה קשה או מפוחדת; והנסיך איבד את דרכו ואת מאור עיניו והמשיך ללכת בכל זאת; ובסוף מצאו השניים זה את זה לפי צליל של שיר.

🎧 שיר הערש של הלילה

▶ צפו בערוץ היוטיוב שלנו

שיר הערש הסורבי

הפעילו את המנגינה הזו בעדינות בזמן שאתם קוראים את רפונזל בקול: שיר ערש מסורתי המנוגן בנגינה חיה של הסורבים, עם סלאבי קטן מיערותיה וביצותיה של מזרח גרמניה.

צפו במילים ובמשמעות →