הברווזון המכוער

ביום קיץ חם ישבה אם ברווזה על קנה בין הקנים בקצה בריכת חווה, מחכה שביציה יבקעו. אחת אחרי השנייה נבקעו הקליפות, וברווזונים קטנים וצהובים יצאו מצייצים ושחו אל אור השמש, עד שנשארה רק הביצה האחרונה. היא הייתה גדולה מהאחרות, וכשסוף סוף בקעה, יצא ממנה ברווזון אפור, גדול ומגושם, שלא דמה בכלל לאחיו ואחיותיו.

הברווזים האחרים בחצר הביטו בברווזון האפור והחליטו שהם לא אוהבים אותו. התרנגולות ניקרו בו, הברווזים צבטו אותו, ואפילו אחיו ואחיותיו שלו אמרו שהיו רוצים שיצעד משם ולא יחזור לעולם. אמו ניסתה להיות עדינה, אבל גם היא לפעמים נאנחה וייחלה שיידמה יותר לאחרים. עד סוף אותו יום ראשון, הבין הברווזון שאינו רצוי, וברח מהחווה מהר ככל שרגליו המצוידות בקרום יכלו לשאת אותו.

לבד

הוא נדד בין ביצות ואחו, ובכל מקום שאליו הגיע היה אותו הדבר. הברווזים הפראיים קראו לו מכוער. זוג אווזים נורה על ידי ציידים ממש לצדו, והוא שכב דומם בין הקנים כל הלילה, מפוחד מכדי לזוז. אישה זקנה אספה אותו לזמן מה, בתקווה שיטיל ביצים, אבל חתולה ותרנגולתה לעגו לו על כך שאינו יודע לגרגר או לקרקר, והוא התגנב החוצה בוקר אפור אחד והמשיך לבדו.

הסתיו הגיע, ואחריו חורף קשה. הבריכה שבה שחה קפאה קצת יותר בכל לילה, עד שערב אחד סגר עליו הקרח לגמרי והחזיק אותו במקום, ואיכר שעבר בדרך נאלץ לשבור את הקרח במגפו כדי לשאת את הברווזון המותש הביתה. ילדי האיכר רצו לשחק איתו, ובבהלה מכל הרעש והמהומה הפיל את דלי החלב וטס לתוך חבית הקמח, וכל הבית רץ אחריו כשידיהם מתנופפות, והוא נמלט דרך הדלת בחזרה אל הקור, ושרד את שארית אותו חורף ארוך כפי יכולתו, קפוא למחצה, בין הקנים.

אביב

כשהאביב הגיע סוף סוף והשמש החלה לחמם את הביצה מחדש, גילה הברווזון שכנפיו, שלא היו בשימוש זמן רב כל כך, יכולות פתאום להרים אותו כראוי לאוויר בפעם הראשונה. הוא טס עד שהגיע לגן רחב ידיים עם אגם, ועל האגם, גולשות בלי רסיס אחד, היו שלוש הציפורים היפות ביותר שראה בחייו: ברבורים, לבנים כשלג, עם צוואר ארוך וחיננית.

משהו בתוך הברווזון כמה להיות קרוב אליהם, אף שהיה בטוח שינקרו בו ויגרשו אותו כפי שכולם תמיד עשו. הוא שחה לעברם בכל זאת, ראשו מושפל, מוכן להיות מגורש, כי חשב שעדיף להיהרג בידי יצורים כה יפים מאשר להמשיך לחיות את החיים שהיו לו. אבל במקום לגרש אותו, שחו הברבורים לקראתו.

ההשתקפות

הברווזון הרכין את ראשו אל המים, מצפה לראות את אותה השתקפות אפורה ומגושמת שראה תמיד, ומתכונן לכל מה שיבוא. אבל הציפור שהביטה בו בחזרה מהמים השקטים לא הייתה אפורה, ולא מגושמת, ולא מכוערת כלל. היה זה ברבור: לבן, חיננית, צוואר ארוך, בדיוק כמו האחרים שגלשו לצדו.

כמה ילדים רצו אל שפת המים, זרקו לחם וקראו שהברבור החדש הוא היפה מכולם, יפה אפילו מאלה שנולדו שם. הברבור שהיה פעם ברווזון מכוער החביא את ראשו מתחת לכנפו, כמעט לא מסוגל להאמין, וחשב שכשהיה קטן ואפור, הוא לא היה יכול אפילו לחלום על אושר כזה גדול, ושהיה שווה כל יום קשה ובודד, כדי להגיע, סוף סוף, בדיוק למקום שאליו היה תמיד אמור להגיע.

🎧 שיר הערש של הלילה

▶ צפו בערוץ היוטיוב שלנו

Bornholm Lullaby

הפעילו את המנגינה הזו בעדינות בזמן שאתם קוראים את הברווזון המכוער בקול: שיר ערש מסורתי מבורנהולם, האי הדני הקטן בים הבלטי.

צפו במילים ובמשמעות →