החתול במגפיים

כשמת טוחן זקן, הוא הוריש את הטחנה לבנו הבכור, את החמור לבן האמצעי, ולצעיר רק את החתול. הצעיר התיישב ואמר בקול שאינו יודע כיצד יתפרנס. החתול, שישב בקרבת מקום, הרים את מבטו ואמר, בקול רגיל לגמרי, שהמצב אינו נורא כפי שהוא נראה, ושאם אדונו יקנה לו זוג מגפיים ושק קטן, הוא יראה מה הוא יכול לעשות.

לצעיר היה מעט מאוד, אך הוא השיג את המגפיים ואת השק, והחתול נעל את המגפיים ויצא לדרך. הוא לכד בשק ארנבים וקורא שמנים ונשא אותם אל הארמון, ואמר לשומרים שאלה מתנה למלך מטעם אדונו, מרקיז קרבס. לא היה שום מרקיז קרבס. החתול המציא את השם בדרך. אבל המלך היה מרוצה, והמתנות המשיכו להגיע, שבוע אחר שבוע.

הנהר

בוקר אחד נודע לחתול שהמלך ייסע באותו יום לאורך הנהר במרכבה עם בתו. הוא אמר לאדונו ללכת להתרחץ בנהר בנקודה שהצביע עליה, ולהשאיר לו את השאר. בזמן שהצעיר היה במים, החתול הסתיר את בגדיו הישנים מתחת לאבן, וכשהתקרבה המרכבה המלכותית, הוא רץ אל הדרך וצעק ששודדים השליכו את מרקיז קרבס לנהר.

המלך, שהכיר את השם היטב בזכות כל המתנות, עצר מיד ושלח להביא חליפת בגדים נאה. לבוש כאציל, הצעיר נראה אציל לכל דבר, והמלך הזמין אותו אל המרכבה. בת המלך, שישבה מולו, חשבה שהוא האדם הנעים ביותר שפגשה זה זמן רב, והצעיר, שלא ציפה מאותו בוקר לדבר מלבד שחייה, בקושי הצליח לדבר.

שדות קרבס

החתול בינתיים רץ הרחק קדימה על הדרך. בכל פעם שעבר על פני אנשים שעבדו בשדה או באחו, הוא עצר ואמר להם, בעדינות אך בתקיפות רבה, שכשהמלך ישאל של מי האדמה הזאת, עליהם לענות שהיא של מרקיז קרבס. וכך, כשהמרכבה חלפה, מייל אחר מייל, המלך שמע בכל פעם את אותה תשובה, והתרשם יותר עם כל שדה.

בקצה הדרך ניצבה טירה גדולה שהייתה באמת של מפלצת אדם, מפלצת עשירה ורגזנית שיכלה לשנות את צורתה. החתול דפק והוכנס פנימה, ועשה הצגה גדולה של התפעלות מכוחה של המפלצת. הוא אמר ששמע שהמפלצת יכולה להפוך לאריה, אבל אינו ממש מאמין לזה. המפלצת הפכה מיד לאריה שואג, והחתול העמיד פנים שהתרשם מאוד.

העכבר

ואז אמר החתול, בקול קצת מפקפק, שלהפוך למשהו גדול זה דבר אחד, אבל הוא שמע גם שהמפלצת יכולה להפוך למשהו קטן כמו עכבר, וזה בוודאי לא ייתכן שהוא נכון. נעלב, כיווץ עצמו המפלצת לעכבר אפור קטן ורץ על הרצפה, והחתול, שהיה בכל זאת חתול, טיפל בשאר. כשהגיעה מרכבת המלך, החתול עמד בשער וקיבל את כולם בברכה אל טירת מרקיז קרבס.

המלך היה כה מוקסם מהצעיר, ומהאדמות, ומהטירה, שעוד לפני שהערב הסתיים הוא הציע שהצעיר אולי ירצה לשאת את בתו לאישה, והצעיר, שעד אז כבר חיבב אותה מאוד, אמר כן. החתול נעשה אציל גדול ולא רדף עוד אחרי עכבר, אלא כשהתחשק לו. והבן הצעיר, שבכה משום שכל שנותר לו הוא חתול, קיבל באותו חבר יחיד יותר מכל אחד מאחיו.

🎧 שיר הערש של הלילה

▶ צפו בערוץ היוטיוב שלנו

שיר הערש מאוברן

הפעילו את המנגינה הזו בעדינות בזמן שאתם קוראים את החתול במגפיים בקול: שיר ערש מסורתי המנוגן בנגינה חיה מאוברן, רמה ירוקה מלאת טירות ובקר בלב צרפת.

צפו במילים ובמשמעות →