Lu קראו את האגדה שLu אוהב

אגדה עממית מגרמניה

שלגייה

משאלתה של מלכה, מראה קסומה, וילדה שמוצאת בית אצל שבעה חברים קטנים: אחת האגדות העתיקות ביותר שתיעדו האחים גרים.

A parent and child reading together
הערה על הסיפור הזה. האחים גרים פרסמו את «Sneewittchen» בשנת 1812, במהדורה הראשונה ביותר של אוסף אגדות העם הגרמניות שלהם, שנאספו ממספרי סיפורים בכל רחבי הארץ. בגרסאות הישנות יותר צפוי למלכה המקנאת סוף קשה; הגרסה המסופרת כאן, כמו שאר האוסף שלנו, שומרת על סיום רך יותר, המתאים לסיפור לפני השינה.

לפני זמן רב, ישבה מלכה ותפרה ליד חלון פתוח בעיצומו של החורף, ובזמן שהשלג ירד היא דקרה את אצבעה, ושלוש טיפות דם נפלו על השלג. היא התרשמה מהאופן שבו האדום בלט על רקע הלבן, ואיחלה לעצמה בת שעורה לבן כשלג, שפתיה אדומות כדם, ושערה שחור כמסגרת החלון. משאלתה התגשמה, והילדה נקראה שלגייה, אם כי המלכה לא זכתה לראות אותה גדלה.

המלך נשא אישה בשנית, והמלכה החדשה הייתה יפה אך יהירה, והחזיקה במראה שענתה באמת על כל שאלה. בכל בוקר שאלה אותה מי היפה ביותר בממלכה, ובכל בוקר ענתה המראה בשמה, עד שיום אחד, כשמלאו לשלגייה שבע שנים, התשובה השתנתה. משלא יכלה לשאת זאת, קראה המלכה לצייד וציוותה עליו לקחת את הילדה אל היער ולעולם לא לתת לה לחזור.

רחמי הצייד

הצייד הוביל את שלגייה עמוק אל תוך היער, אך כשהגיע הרגע, הוא לא הצליח לעשות את מה שהמלכה ביקשה ממנו. הוא אמר לה לברוח ולעולם לא לשוב לארמון, וכדי לספק את המלכה הביא במקום זאת את לבו של איל צעיר, וכך הניח לה להאמין שהמשימה הנוראה בוצעה.

שלגייה רצה עד שהיער החשיך, ולבסוף נתקלה בבקתה קטנה, מסודרת אך ריקה, ובתוכה שבע מיטות קטנות. עייפה מכדי להמשיך, היא טעמה מעט מכל אחת משבע הצלחות שעל השולחן ונרדמה על שלוש מיטות שהוצמדו יחד. כשחזרו הביתה שבעת הגמדים שגרו שם מן ההרים, מצאו אותה ישנה, ולאחר שהתעוררה וסיפרה את סיפורה, נגעו ללבם ואפשרו לה להישאר ולנהל את משק הבית בזמן שהם עובדים במכרה במשך היום.

הזקנה בפתח

כשחזרה לארמון, שאלה המלכה שוב את המראה, וגילתה ששלגייה חיה ובריאה בבקתה מעבר לשבעת ההרים. היא התחפשה לרוכלת זקנה והגיעה לשם, והושיטה לה דרך החלון תפוח יפהפה, אדום מצד אחד וחיוור מהצד השני, כשהיא שומרת לעצמה את החצי המורעל ואוכלת את החצי הבטוח כדי להוכיח שאין בו כל סכנה.

שלגייה, שהוזהרה לא לתת לאיש להיכנס אך לא חשבה שזקנה כה נחמדה עלולה לפגוע בה, נגסה בתפוח ומיד שקעה בשינה עמוקה כל כך עד שנראתה כמוות. כשחזרו הגמדים ולא הצליחו להעיר אותה, הם בכו ולא יכלו להביא את עצמם לקבור אותה, ולכן הניחו אותה בארון זכוכית בקרחת יער, שם יכלו להמשיך לשמור עליה.

ההתעוררות בקרחת היער

העונות חלפו, ונסיך צעיר שעבר רכוב על סוסו ביער נתקל בארון הזכוכית ובנערה שבתוכו, שנראתה פשוט ישנה. הוא ביקש מן הגמדים שיאפשרו לו להעביר את הארון לארמונו, כדי שסוף סוף תזכה בכבוד הראוי לה, והם הסכימו. כשאנשיו הרימו את הארון מעל ענף שנפל, הארון זע, ופיסת התפוח המורעל שנתקעה בגרונה של שלגייה השתחררה. היא פקחה את עיניה.

היא חזרה תחילה לבקתה הקטנה כדי להודות לשבעת הגמדים ששמרו עליה, ולאחר מכן המשיכה אל הארמון כדי להתחיל חיים חדשים. ואשר למלכה, פניה לא התקבלו עוד באותה ממלכה, ושלגייה נהגה לומר לעיתים קרובות שבית לא חייב להיות ארמון, אלא רק אנשים טובים אליך ללא כל סיבה.

🎧 שיר הערש של הלילה

▶ צפו בערוץ היוטיוב שלנו

שיר הערש השוואבי

הפעילו את המנגינה הזו בעדינות בזמן שאתם קוראים את שלגייה בקול: שיר ערש מסורתי המנוגן בנגינה חיה, משוואביה שבדרום גרמניה.

עוד אגדות, עוד שירי ערש

זו אגדה מתוך אוסף הולך וגדל של סיפורים מסורתיים מכל רחבי העולם, שכל אחד מהם מלווה, במידת האפשר, בשיר ערש אמיתי מאותה תרבות.