האגדה שElena הכי אוהבת
הנשר והצבר
עם נודד עוקב אחר הבטחת אל לאורך הארץ, מחפש סימן אחד יחיד: נשר, צבר ונחש, שיגלה להם לבסוף היכן ביתם.
לפני זמן רב, עם המשיקה נדד במשך דורות, מחפש מקום שיוכל סוף סוף לקרוא לו בית. אלוהיהם, וויצילופוצ’טלי, נתן להם הבטחה אחת שתנחה את מסעם: כאשר ימצאו נשר יושב על צבר קוצני, טורף נחש, זה יהיה המקום, ורק המקום ההוא, שבו נועד להם לבנות את עירם.
במשך שנים חצו בני המשיקה עמקים והרים, תמיד צופים בשמיים, תמיד מחפשים בין הצברים שצמחו לאורך דרכם, אך הסימן מעולם לא הופיע. חלקם התעייפו ורצו להתיישב בכל מקום שהאדמה בו הייתה נדיבה, אך הזקנים הזכירו לכולם את ההבטחה, והעם המשיך ללכת.
ביצה באמצע אגם
לבסוף, מסעם הביא אותם אל חופיו של אגם גדול, שמימיו היו רחבים כל כך עד שבקושי יכלו לראות את החוף הרחוק. באמצע המים ניצב אי ביצתי קטן, מהסוג שאיש לא היה בוחר לבנות בו עיר: בוצי, מוצף למחצה, מלא בקנים.
הסימן, לבסוף
אך כשבני המשיקה התבוננו מקרוב באי הקטן ההוא, הנה הוא: נשר גדול, עומד זקוף על צבר נופל הצומח ישירות מהסלע, נחש אחוז בעדינות במקורו. העם השתתק, ואז החל לבכות מהקלה, כי לאחר כל כך הרבה שנות נדודים, הם מצאו לבסוף את המקום שוויצילופוצ’טלי הבטיח להם.
עיר שנבנתה על המים
הם החלו לעבוד מיד, נועצים עמודי עץ בבוץ ובונים את בתיהם גבוה יותר ויותר מעל הביצה, עד שעיר שלמה קמה מתוך האגם עצמו, חצויה בכל מקום בתעלות במקום ברחובות. הם קראו לה טנוצ’טיטלן, ובמשך הזמן היא גדלה לאחת הערים הגדולות ביותר שהעולם אי פעם ראה, שוקיה, מקדשיה וגניה נחים בעדינות על המים שבהם עמד פעם הנשר.
אפילו היום, הנשר עדיין עומד על הצבר שלו, הנחש במקורו, ממש במרכז דגל מקסיקו: הבטחה שקוימה, שנישאה מהליכה ארוכה על פני הארץ אל לב האומה.
Duerme, Mi Estrellita
הפעילו אותו בעדינות בזמן הקריאה: שיר ערש מקסיקני מסורתי, מנוגן ביד, אותה תרבות שממנה מגיעה האגדה הזו.
עוד אגדות, עוד שירי ערש
זו אגדה מתוך אוסף הולך וגדל של סיפורים מסורתיים מכל רחבי העולם, שכל אחד מהם מלווה, במידת האפשר, בשיר ערש אמיתי מאותה תרבות.