קראו את האגדה שElena כל כך אוהבת
אגדת האבטיח
נסיך צעיר, שהוגלה לאי שומם עם לא כלום מלבד תושייתו, מגלה זרע מוזר שמשנה הכול: האגדה הווייטנאמית האהובה על אן טיאם והאבטיח הראשון.
לפני זמן רב, בתקופת מלכי הונג העתיקים, חי צעיר בשם אן טיאם שהתקבל אל המשפחה המלכותית וזכה לחיים נוחים בחצר. הוא עבד קשה, חי בפשטות ואהוב היה, אך יום אחד, בלי לחשוב, ציין שכל דבר טוב בחייו הגיע מידיו שלו, לא כמתנה מאף אחד אחר, אפילו לא מהמלך.
המלך, כששמע זאת, ראה בדברים עלבון, ושכח את כל שנות העבודה הנאמנה שאן טיאם נתן לו. בזעמו, ציווה שאן טיאם, יחד עם אשתו וילדיו, יילקחו רחוק מהיבשה ויושארו באי קטן ושומם, עם מעט אורז, סכין וכמה כלים בסיסיים לשרוד בהם.
לבד באי שומם
משפחות רבות היו מוותרות, אך אן טיאם ואשתו סירבו להתייאש. יחד בנו בקתה פשוטה מענפים ועלים, חפרו למצוא מים מתוקים, ואספו כל פרי ושורש שהאי הציע, נחושים להפיק את המרב מהחיים שניתנו להם.
זרעים שהרוח נשאה
בוקר אחד, להקת ציפורי בר עפה נמוך מעל האי והפילה מלוא חופן זרעים שחורים מוזרים על החול ליד בקתתם. מתוך סקרנות, אשת אן טיאם אספה כמה מהם ושתלה אותם, משקה אותם בקפידה בכל יום, בלי לדעת מה, אם בכלל, יצמח.
כעבור שבועות, מטפסים ירוקים עבותים התפשטו על החול, ובין העלים תלויים היו פירות גדולים ועגולים עם קליפה ירוקה כהה ומפוספסת. כשהמשפחה חתכה לבסוף אחד מהם, מצאו בפנים בשר אדום זוהר, מתוק, קריר ומלא זרעים שחורים קטנים, שונה מכל דבר שטעמו אי פעם.
הודעה שנשלחה מעבר למים
הצמחים גדלו כה מהר, שבקרוב היה למשפחה הרבה יותר פרי משיכלו לאכול. אן טיאם חשב על רעיון: הוא חרט את שמו על קליפת כמה פירות והניח להם לצוף בזרמי הים, בתקווה שאי שם, ביבשה, מישהו ימצא אותם וידע שמשפחתו עדיין בחיים.
עד מהרה החלו דייגים למשות מרשתותיהם את הפירות המפוספסים המוזרים, מתפלאים על הבשר האדום המתוק בפנים. השמועה התפשטה במהירות לאורך החוף על משפחה, שהוגלתה ונותרה בלי כלום, ובנתה סוג חדש של חיים רק מתוך סבלנות ועבודה קשה.
שינוי הלב של המלך
כשהסיפור הגיע לבסוף אל המלך, הוא התרגש. אותה תכונה עצמה שהוא פעם ענש עליה, ביטחונו השקט של אן טיאם בידיו שלו, היא בדיוק מה שאפשר למשפחתו לא רק לשרוד באי, אלא לשגשג בו. מלא חרטה, שלח המלך לקרוא לאן טיאם וקיבל את כל משפחתו הביתה בכבוד.
מאותו יום, הפרי המתוק שהמשפחה גילתה נודע בכל הארץ בשם dưa hấu, האבטיח, והוא עדיין מגודל ואהוב בכל רחבי ווייטנאם עד היום, תזכורת נצחית לכך שעבודה קשה, סבלנות ותקווה יכולות להפוך אפילו גלות לשפע.
Au O
נגנו אותו בשקט בזמן הקריאה: שיר ערש וייטנאמי מסורתי, מאותה המדינה שבה נולדה האגדה הזו.
עוד אגדות, עוד שירי ערש
זו אגדה מתוך אוסף הולך וגדל של סיפורים מסורתיים מכל רחבי העולם, שכל אחד מהם מלווה, במידת האפשר, בשיר ערש אמיתי מאותה תרבות.