עלי באבא וארבעים השודדים

עלי באבא היה איש עני שאסף עצים לבעֵרה בגבעות שמעל עיר בפרס. בוקר אחד, בעודו מעמיס על חמוריו, שמע פרסות ומיהר לטפס על עץ. כנופיה של ארבעים פרשים עצרה למרגלות קיר סלע חשוף מתחתיו. מנהיגם עמד מול האבן ואמר: שומשום, היפתח, והקיר נפתח כמו דלת.

הפרשים נשאו פנימה שקים כבדים, יצאו בידיים ריקות, אמרו: שומשום, היסגר, ודהרו משם. כשהגבעות שבו ושקטו, ירד עלי באבא, עמד במקום שבו עמד המנהיג, וניסה בעצמו את המילים. הקיר נפתח אל מערה שהיו בה יותר מטבעות ישנים, בדים וכסף משהיה לכל העיר. הוא מילא כמה שקים קטנים, לא יותר משחמוריו יכלו לשאת בקלות, סגר את הקיר מאחוריו, והלך הביתה.

שומשום, היפתח

הוא סיפר רק לאשתו, וביקש ממנה לא לומר דבר. אבל היא רצתה למדוד את המטבעות, ושאלה מידת דגן מאשת אחיו קאסים, שתהתה למה פתאום הם צריכים אחת. לפני שהשאילה אותה, מרחה אותה אישה מעט שומן בתוך המידה, וכשחזרה אליה, מטבע זהב היה דבוק לתחתית. באותו ערב בא קאסים אל הדלת ואמר שהוא יודע.

עלי באבא מעולם לא הצליח להסתיר דבר מאחיו. הוא סיפר לו על המערה ועל המילים, והציע לחלוק את מה שכבר הביא הביתה. אבל קאסים רצה את המערה עצמה. למחרת בבוקר לקח עשרה פרדים ומיהר לבדו אל הגבעות.

האח האחר

קאסים אמר: שומשום, היפתח, והקיר נתן לו להיכנס. אבל ברגע שהיה בפנים, מוקף ביותר משיוכל אי פעם להרים, לא הצליח להעלות בדעתו את המילה. הוא ניסה כל גרגר שהכיר, שעורה וחיטה ושיפון, והאבן נשארה סגורה. כשחזרו השודדים וראו שמישהו היה במערה שלהם, כעסו מאוד, וקאסים לא חזר הביתה. למחרת עלה עלי באבא, מצא את הקיר פתוח ואת הפרדים משוטטים חופשי, והביא את הבשורה העצובה אל המשפחה. הוא לקח אליו את מרג׳אנה, הצעירה הזריזה והזהירה ששירתה בבית קאסים, אל ביתו, שתעזור לאלמנת אחיו.

עכשיו ידעו השודדים שמישהו אחר מצא את המערה, ורצו לגלות מי. אחד מהם ירד אל העיר, שאל פה ושם על אדם שנקבר לא מכבר, והבין איזה בית הוא ביתו של עלי באבא. הוא סימן על הדלת סימן קטן בגיר והלך לקרוא לאחרים. אבל מרג׳אנה ראתה את הסימן בשובה מן הבאר, הוא לא מצא חן בעיניה, ובשקט סימנה בדיוק את אותו סימן על כל דלת ברחוב. כשבאו השודדים באותו לילה, לא יכלו להבחין בין בית לבית, והלכו בידיים ריקות.

כדי השמן

המנהיג ניסה עוד פעם אחת בעצמו. הוא בא אל העיר עם שורה של פרדים וארבעים כדי שמן גבוהים, וביקש מעלי באבא, שהיה מארח נדיב, אם יוכל ללון לילה בחצר. כד אחד הכיל שמן. בכל אחד מן האחרים חיכה שודד. אבל מרג׳אנה יצאה להביא שמן לנרהּ, שמעה לחישה מתוך אחד הכדים, והבינה מיד. היא חיממה את הכד היחיד שבו שמן אמיתי עד שהיה חם מאוד, יצקה מעט אל פי כל אחד מן האחרים, והשודדים יצאו בבהלה ומעל הקיר ולא הפסיקו לרוץ.

המנהיג חזר פעם אחרונה, חודשים לאחר מכן, לבוש כסוחר בדים. הוא התיידד עם בנו של עלי באבא והוזמן לארוחת ערב. מרג׳אנה, שהגישה את המנות, הכירה את פניו. היא ביקשה לרקוד למען האורחים, כפי שעשתה לא פעם, כשפגיון דק מוחזק שטוח בכף ידה כחלק מן הריקוד. היא הסתובבה והתקרבה אל הסוחר יותר ויותר, ובסיבוב האחרון עמדה דוממת מולו, הורידה את הפגיון, ואמרה שזה אינו סוחר בדים אלא מנהיג השודדים, ששב שוב. הוא כבר היה מעבר לדלת לפני שמישהו קם מן השולחן. עלי באבא, שהבין עד אז כמה הוא חייב לה, נתן למרג׳אנה את חירותה ובית במשפחה לכל זמן שתרצה, ועם הזמן היא ובנו נישאו. המערה עדיין עמדה בגבעות עם כל הזהב שבתוכה, אבל הסיפור שהמשפחה סיפרה בערבי החורף מעולם לא היה באמת על האוצר. הוא היה על הצעירה ששמרה על עיניה פקוחות בזמן שכל האחרים הביטו בזהב.

🎧 שיר הערש של הלילה

▶ צפו בערוץ היוטיוב שלנו

נאמי יא יסמינתי

הפעילו את השיר הזה בעדינות בזמן שאתם קוראים את עלי באבא בקול: נאמי יא יסמינתי, נומי, יסמין קטנה שלי, שיר ערש מן הלבנט, מאותה פינה של העולם שממנה הגיע המספר.

צפו במילים ובמשמעות →