קראו את האגדה שTobia אוהב
מומוטארו, ילד האפרסק
אחת האגדות העממיות האהובות ביותר ביפן; עברה מדור לדור, על גיבור לא צפוי, שלושה חברים לא צפויים, ואומץ לעמוד מול מי שטורף את החלשים.
לפני זמן רב, בכפר שקט ביפן, חיו איש זקן ואישה זקנה. לא היו להם ילדים משלהם, ולמרות שימיהם היו שלווים, תמיד היה חסר משהו קטן. כל בוקר יצא האיש הזקן להרים לחטוב עצים, וכל בוקר ירדה האישה הזקנה אל הנהר לכבס בגדים.
יום אחד, כשהאישה הזקנה כרעה ליד המים, ראתה משהו מוזר צף לעברה; אפרסק עצום, גדול מכל אפרסק שראתה אי פעם, מיטלטל בעדינות על הזרם. היא צעדה למים, תפסה אותו בזרועותיה, ונשאה אותו הביתה, כשהיא כבר מדמיינת כמה מתוק הוא יהיה.
אבל כשהיא והאיש הזקן התיישבו לחתוך אותו באותו ערב, האפרסק נבקע מעצמו; ובפנים, במקום גלעין, ישב תינוק, צוחק אליהם שניהם. המומים ומאושרים, הזוג הזקן גידל אותו כילדם שלהם, וקרא לו מומוטארו: “ילד האפרסק”.
ילד גדל מהר כשהוא אהוב
מומוטארו גדל חזק, שנון וטוב לב; מהסוג שמשתף באוכלו לפני שמישהו מבקש. אבל הכפר שבו גדל לא היה תמיד בשלום. מעבר לים, במקום שנקרא אוניגשימה; אי השדים; חבורת אוני החלה לפשוט על החוף, וגונבת אוכל, אוצר ומנוחת נפש מכל מי שהיה לו המזל הרע לחצות את דרכם.
כשמומוטארו היה גדול מספיק, אמר להוריו שהוא מתכוון להפליג לאי ולשים לזה סוף. הם לא ניסו להניא אותו; רק שאלו מה הוא צריך. אמו הכינה לו שקית של kibi dango, כופתאות דוחן מתוקות, לקחת בדרך.
שלושה חברים, שלוש כופתאות
בדרכו לחוף, פגש מומוטארו כלב, ששאל מה מריח כל כך טוב. מומוטארו שיתף כופתה, והכלב, אסיר תודה ונאמן, ביקש להצטרף אליו. בהמשך פגש קוף, ואז פסיון, ולכל אחד הציע את אותו טוב לב; כופתה, והזמנה. אחד אחרי השני, הם הסכימו לנסוע איתו, לא כי הוא פקד עליהם, אלא כי הוא היה נדיב קודם.
יחד, הצוות הבלתי צפוי; ילד, כלב, קוף ופסיון; בנו סירה קטנה והפליגו לאוניגשימה.
אי השדים
כשנחתו, האוני חיכו מאחורי שערי ברזל גבוהים, בטוחים שאף אחד לא יעז לבוא אליהם. אבל הפסיון עף מעל החומות ותקף מלמעלה, הקוף טיפס על השער והשליך את הבריח מבפנים, והכלב החזיק את הקו בדלת; בעוד מומוטארו עצמו צעד ישר לתוך אולם השדים ואתגר את מנהיגם פנים אל פנים.
לא גודל הצבא הוא שניצח באותו יום, אלא העובדה שארבעה חברים שונים מאוד למדו להילחם כאחד. עד הערב, מנהיג האוני נכנע, ומסר את כל מה שחבורתו גנבה במשך השנים; זהב, משי, ואוצרות שנלקחו מכפרים לאורך החוף.
חוזרים הביתה
מומוטארו ושלושת חבריו הפליגו הביתה עם האוצר ערום גבוה בסירתם הקטנה. הוא לא שמר אותו לעצמו; הוא חילק אותו בכפר, החזיר מה שניתן להחזיר ועזר לשכנים שחסר להם. הוריו הקשישים, שפעם מצאו אפרסק בנהר ולא דמיינו לאן זה יוביל, חיו את שארית ימיהם בגאווה, ולא לבד יותר לעולם.
Itsuki no Komoriuta; שיר ערש יפני אמיתי
השמיעו את זה בעדינות ברקע בזמן שאתם קוראים את מומוטארו בקול; שיר ערש מסורתי מנוגן ביד מאותה מדינה כמו סיפור הלילה.
עוד סיפורים, עוד שירי ערש
זו האגדה הראשונה באוסף גדל של סיפורים מסורתיים מרחבי העולם; כל אחת מלווה, היכן שאפשר, בשיר ערש אמיתי מאותה תרבות.