האגדה שAnna הכי אוהבת
הציפור הזהובה
תינוק נולד עם כוכב זהב על מצחו, אך ידיים מקנאות מסתירות את האמת ושולחות אותו הרחק: סיפורה של ציפור זהובה שחושפת בסופו של דבר את מה שקרה באמת, מתוך סיפורי הברברים של הרי האטלס במרוקו.
לפני זמן רב, בכפר גבוה בהרי האטלס, חיו שלוש אחיות שטוו צמר יחד כל ערב ליד האש. לילה אחד שמעו שהסולטאן של ארצן מחפש אישה, וכל אחת החלה לחלום בקול על מה שהיא עשויה להבטיח לו. “אם אבחר,” אמרה הצעירה מביניהן, ושמה היה ימינה, “אתן לו בן עם כוכב זהב טהור נוצץ על מצחו.”
הבטחתה של ימינה הגיעה לאוזני הסולטאן, כשהיא עוברת, כמו שדברים כאלה נוהגים לעבור, מפה לפה עד שהגיעה אל הארמון עצמו. סקרן ומוקסם, שלח הסולטאן לקרוא לימינה, ובמצאו אותה טובת לב כמו שהיא חכמה, עשה אותה לאשתו. שתי אחיותיה הגדולות באו לגור איתה בארמון, אך בליבן כבר החלה לנבוט קנאה שקטה.
כוכב זהב, וסוד
כשנולד בנה של ימינה, בדיוק כפי שהבטיחה, נצץ כוכב זהב קטן על מצחו. אך אחיותיה, שלא יכלו לשאת את אושרה, עטפו את התינוק בעדינות בסל מרופד בבד רך ושלחו אותו לנוע על פני הנהר שזרם מאחורי הארמון, ומסרו לסולטאן במקום זאת סיפור עצוב ולא אמיתי.
הסל לא נסע רחוק. הוא נעצר בין הקנים ליד גינה, שם מצא אותו גנן זקן טוב לב בעודו משקה את עציו. הוא הרים את התינוק הישן בזרועותיו, ראה את הכוכב הזהוב הקטן, ולא יכול היה שלא לחייך. מאותו יום גידל את הילד כבנו שלו, וקרא לו עזיז, שפירושו “יקר.”
הציפור שידעה את האמת
עזיז גדל בבקתת הגנן, טיפל בוורדים ובעצי תפוזים, וגדל לנער טוב לב וחכם, בדיוק כמו אמו. בוקר אחד, נחתה ציפור זהובה קטנה על אדן חלונו והחלה לשיר, לא שירת ציפורים רגילה, אלא מילים, ברורות כדיבור: “כוכב נולד מתחת לגג הארמון, הוסתר, אך מעולם לא אבד.”
עזיז עקב אחר הציפור דרך שער הגינה, מעבר למזרקות, וכל הדרך אל הארמון עצמו, שם ישבה הציפור מעל חלונו של הסולטאן ושרה את שירה הזהוב המוזר כדי שכולם ישמעו. הסולטאן, נדהם, ביקש מבן הגנן להתקרב, ושם, מתחת לשערו הכהה, ראה אותו: כוכב קטן, נוצץ בזהב.
משפחה שלמה שוב
האמת נחשפה במהירות לאחר מכן. ימינה בכתה משמחה כשחיבקה שוב את בנה, ואפילו אחיותיה, שעמדו לבסוף מול מה שעלתה להן קנאתן, גילו שסליחת המשפחה הייתה עדינה יותר משהיו ראויות לה. הציפור הזהובה נשארה מאז בגן הארמון, ומספרים שבערבים שקטים עדיין אפשר לשמוע אותה שרה בשקט בין עצי התפוזים, תזכורת לכך שהאמת, לא משנה כמה זמן היא מסתתרת, תמיד מוצאת את דרכה הביתה.
Nini Nini Ya Moumou
נגנו אותו בשקט בזמן הקריאה: שיר ערש מרוקאי מסורתי, מאותה אדמה שבה סופר הסיפור הזה לראשונה.
עוד אגדות, עוד שירי ערש
זו אגדה מתוך אוסף הולך וגדל של סיפורים מסורתיים מכל רחבי העולם, שכל אחד מהם מלווה, במידת האפשר, בשיר ערש אמיתי מאותה תרבות.