קראו את האגדה שTobia אוהב
פינוקיו
בובת עץ שגילף נגר זקן ובודד, אף שמתארך עם כל שקר, ומסע ארוך הביתה: הסיפור האהוב ביותר שנכתב אי פעם בשפה האיטלקית.
בסדנה קטנה בכפר בטוסקנה, נגר זקן בשם גפטו גילף בובה מגוש עץ אורן. הוא רצה ילד עץ קטן שיוכל לקחת איתו אל מסביב לעולם. עוד לפני שסיים לגלף את הפה, הבובה החלה לצחוק, וגפטו הבין מיד שאין זו חתיכת עץ רגילה. הוא קרא לה פינוקיו.
לגפטו כמעט לא היה דבר, אך הוא מכר את מעילו החם היחיד כדי לקנות לפינוקיו ספר אלפון, בתקווה שהבובה תלמד לקרוא. צרצר זקן וחכם שגר בסדנה אמר לפינוקיו שילדים שאינם מקשיבים לעצה טובה מתחרטים מאוד כשהם גדלים. פינוקיו לא רצה לשמוע זאת, ולמחרת בבוקר, בדרך לבית הספר, החליף את הספר בכרטיס להצגת בובות.
השועל והחתול
בדרך פגש פינוקיו שועל וחתול, ששמעו כי הוא נושא עמו כמה מטבעות זהב. הם סיפרו לו על שדה קסום שבו מטבע קבור הופך בלילה אחד לעץ שלם של זהב. פינוקיו, שרצה להביא עושר הביתה לגפטו, האמין לכל מילה, ובבוקר המטבעות ושני הזרים נעלמו.
פיה טובת לב, ששיערה בצבע השמיים, מצאה את פינוקיו ואספה אותו אליה. כששאלה מה עלה במטבעותיו, הוא התבייש ושיקר. עם כל שקר התארך אפו יותר, עד שהיה כה ארוך שלא יכול היה להסתובב בחדר. הוא בכה והבטיח לומר את האמת, והפיה, בראותה שהוא מתכוון לכך באמת, השיבה את אפו לקדמותו.
ארץ הצעצועים
אחרי זה, פינוקיו באמת התכוון ללכת לבית הספר. אבל ילד שהכיר סיפר לו על מקום ששמו ארץ הצעצועים, שבו אין שיעורים ואין שעונים, רק משחקים מבוקר עד ערב. פינוקיו אמר לעצמו שיישאר רק כמה ימים. הימים הפכו לשבועות, והוא שכח לגמרי את גפטו שחיכה לו בבית.
בוקר אחד התעורר פינוקיו וגילה שצמחו לו שתי אוזניים אפורות וארוכות, והבין, מאוחר מדי, מדוע לא היה בית ספר בארץ הצעצועים. הוא ברח מן המקום הזה מהר ככל שיכול. כשהגיע סוף סוף לכפר, הסדנה הייתה ריקה. שכן סיפר לו שגפטו בנה סירה קטנה ויצא אל הים לחפש אותו, ולא חזר.
בתוך הדג הגדול
פינוקיו צלל למים כדי למצוא אותו. הוא שחה יום ולילה, עד שדג ענק פתח את פיו ובלע אותו כולו. ושם, בחשכה, לאור נר קטן, ישב גפטו, שנבלע שבועות קודם לכן. הם חיבקו זה את זה ובכו, ואז אמר פינוקיו שהם לא יישארו כאן. בזמן שהדג הגדול ישן, הם טיפסו החוצה מעל לשונו ושחו אל החוף.
אחרי זה, פינוקיו ניגש לעבודה. הוא נשא מים, קלע סלים, נשאר ער בלילות לטפל בגפטו כדי שיחלים, וחסך כל מטבע למען שניהם. הוא לא עשה זאת כדי להיות משהו; הוא עשה זאת מפני שגפטו מכר את מעילו למען ספר אלפון ויצא אל הים למענו. בוקר אחד התעורר פינוקיו וגילה שאינו עשוי עוד מעץ. הוא היה ילד אמיתי, וזמן רב, בשקט, הוא כבר היה הופך לאחד.
שיר הערש מברברינו
הפעילו את המנגינה הזו בעדינות בזמן שאתם קוראים את פינוקיו בקול: שיר ערש מסורתי המנוגן בנגינה חיה, מברברינו, בין גבעות טוסקנה, באותה אדמה שבה נכתב הסיפור.
עוד אגדות, עוד שירי ערש
זו אגדה מתוך אוסף הולך וגדל של סיפורים מסורתיים מכל רחבי העולם, שכל אחד מהם מלווה, במידת האפשר, בשיר ערש אמיתי מאותה תרבות.