קראו את האגדה שLu אוהב
היפהפייה הנרדמת
טקס הטבלה ששכחו להזמין אליו אורחת אחת, קללה שהתרככה בזכות חסדה של פיה, וממלכה שנרדמת למשך מאה שנה: אחת האגדות הוותיקות ביותר בעולם, שנכתבה לראשונה בצרפת.
מלך ומלכה שייחלו זמן רב לילד זכו סוף סוף בבת, וערכו טקס הטבלה גדול לכבודה, והזמינו כל פיה בממלכה להיות סנדקית שלה, כדי שכל אחת תוכל להעניק לתינוקת מתנה. אחת אחרי השנייה ניגשו הפיות ובירכו את הנסיכה ביופי, בחן, בקול נעים לשירה, ובכישרון לריקוד, עד שפיה זקנה שאיש לא נזכר להזמין פרצה לאולם, זועמת על שנשכחה.
הפיה הזקנה רכנה מעל העריסה והכריזה שכאשר הנסיכה תגדל ותהיה לאישה צעירה, תדקור את אצבעה בכישור ותמות מכך. כל החצר עצר את נשימתו, אבל פיה צעירה טרם העניקה את מתנתה שלה, והיא הייתה מוסתרת בקרבת מקום, משערת שהפיה הזקנה עלולה לעשות משהו רע. היא לא יכלה לבטל את הקללה לגמרי, אבל יכלה לרכך אותה: הנסיכה אכן תדקור את אצבעה, אבל במקום למות, תשקע בשינה עמוקה למשך מאה שנה, עד שנסיך יבוא להעיר אותה.
הכישור
המלך, בתקווה לחמוק מהקללה, ציווה לשרוף כל גלגל טווייה בממלכה, ואסר על כל אדם לטוות שוב לעולם. השנים חלפו, והנסיכה גדלה יפה וחיננית כפי שהפיות הבטיחו, עד שביום הולדתה השישה עשר, בעודה משוטטת בטירה בזמן שהוריה לא היו בקרבת מקום, הגיעה לחדר קטן בראש מגדל נשכח, ושם ישבה אישה זקנה, שמעולם לא שמעה על צו המלך, וטוותה בשקט.
הנסיכה מעולם לא ראתה כישור קודם, ושאלה אם תוכל לנסות בעצמה. ברגע שאחזה בו בידה, דקרה את אצבעה, בדיוק כפי שהפיה הזקנה הבטיחה, ומיד שקעה בשינה עמוקה. הפיה הצעירה, שעדיין שמרה על הממלכה, שמעה מה קרה ומיהרה להשלים את חסדה שלה: היא נגעה בשרביטה בכל מי שהיה בטירה, ואחד אחד המלך, המלכה, השומרים, הטבחים, ואפילו האש בכיריים של המטבח והכלב שישן ליד הדלת, כולם שקעו בעדינות בשינה יחד עם הנסיכה, כך שאיש לא יתעורר לבדו כעבור מאה שנה ואיש לא יתעורר ויגלה שהיא איננה.
מאה שנה
סביב הטירה צמחו קוצים ושושני בר, סבוכים וגבוהים, גבוהים יותר בכל שנה, עד שהבניין כולו נעלם מאחורי חומת קוצים ואיש מבחוץ לא יכול היה לראות אפילו ארובה אחת. נסיכים מממלכות אחרות שמעו את הסיפור וניסו לפלס דרך כדי לראות אם הוא אמיתי, אבל הקוצים צמחו צפופים מדי וחדים מדי, ואיש מהם לא הגיע אי פעם אל המגדל.
מאה שנה חלפו בדיוק כפי שהפיה הבטיחה, כמעט יום ביומו, ונסיך צעיר מממלכה שכנה רכב דרך היער ושמע סיפור ישן על טירה נרדמת מאחורי חומת שושנים. כשהגיע אל הקוצים, הם נפתחו מעצמם לפניו, כאילו פשוט חיכו לרגע הנכון, ונסגרו שוב בעדינות מאחוריו ברגע שעבר.
ההתעוררות
הנסיך הלך בין חצרות שקטות, חלף על פני שומרים ישנים וכלבים ישנים, עלה במדרגות המגדל הנשכח, עד שמצא את הנסיכה בדיוק כפי שהפיה השאירה אותה מאה שנה קודם לכן, ישנה ודוממת לחלוטין. הוא כרע לצדה, וברגע שאחז בידה, פקחה את עיניה, כאילו מאה השנה לא היו ארוכות יותר מלילה אחד של מנוחה.
בכל הטירה נעלמה השינה באותו הרגע ממש: המלך והמלכה התעוררו באמצע משפט, הטבחים המשיכו בארוחה שהשאירו לא גמורה, הכלב ליד הדלת קם ונבח, והאש במטבח שבה להבעיר. הנסיכה והנסיך נישאו תוך שבוע, והממלכה, שישנה זמן כה רב בעדינות ובשלמות כזאת, התעוררה וגילתה שמאה השנים ההן לא עלו לה בכלום.
Occitan Lullaby
הפעילו את המנגינה הזו בעדינות בזמן שאתם קוראים את היפהפייה הנרדמת בקול: שיר ערש מסורתי מאוקסיטניה, אותו אזור נרחב בדרום צרפת שסיפוריו ושיריו העתיקים עיצבו חלק גדול מהאוסף הזה.
עוד אגדות, עוד שירי ערש
זו אגדה מתוך אוסף הולך וגדל של סיפורים מסורתיים מכל רחבי העולם, שכל אחד מהם מלווה, במידת האפשר, בשיר ערש אמיתי מאותה תרבות.